הכרתי את שלמה בשנתי
הראשונה לתואר הראשון בקורס "יסודות הנוירופסיכולוגיה". מאותו רגע ליווה
אותי
.שלמה לאורך התואר הראשון והשני שלי
לשלמה, שחקר פרצופים,
היו עיניים נוצצות שאמרו הכל. הן שיקפו את טוב ליבו, האכפתיות שלו והדאגה
לסטודנטים, הגינותו, ההקשבה ומעל לכל אהבתו האדירה למשפחתו אשר בכל פגישה עימו
ואפילו בכל
.התכתבות במייל – מירי, ילדיו ונכדיו תמיד הוזכרו
בשנה הראשונה של
התואר השני שלי השתתפתי בסמינר של שלמה. במסגרת הסמינר היה על כל תלמיד להציג את
אחד מנושאי הקורס כאשר שלמה ליווה את כל התלמידים בהכנת הפרזנטציה על פי הצורך.
בימים שלפני הפרזנטציה שלי הייתי חולה, וכמובן בלחץ שמא הרצאתי לא תתאים לסטנדרטים
הראויים של שלמה. באחת ההתכתבויות שלנו, שלמה, שהיה רגיש לכל, כתב לי: Do
not worry much, together we will be successful. משפט זה עשה את כל ההבדל. בעבודת הסיום של
אותו הקורס שלמה אמר לי שהוא מאוד נהנה לקרוא את עבודתי והתגאה בחיוך כי אף העניק
לעבודה ציון מעולה, למרות שהוא לא מסכים עם רוב הדברים שכתבתי. בהמשך שלמה איפשר
לי להשתתף בקורס עבודה מעשית מחקרית במעבדתו על מנת שאוכל ללמוד את שיטת ה-EEG לטובת עבודת התיזה
שלי. מאותו הרגע, שלמה ליווה אותי בכל צעד בעבודת התיזה שלי, כולל הצגת פוסטר בכנס
בקנדה והרצאה בכנס השנתי באילת ועד לקבלתה כמאמר שהוא כבר לא יזכה לראות. דלתו
תמיד הייתה פתוחה, תמיד עם חיוך רחב ותמיד תוך פרגון אדיר. רגישותו של שלמה גרמה
לו מספר פעמים לאורך שנות הכרותינו לתפוס אותי במסדרונות קומת המעבדות ולהעניק לי
זריקת מוטיבציה
.מחויכת, תמיד עם הפנים קדימה, תוך שאיפה לטוב ביותר והאמונה כי עלי
להאמין בעצמי וביכולותיי
בשבת, ה-14 ליולי,
נסעתי עם אבי באוטו ומצאנו את עצמנו בשיחה אודות רגעיות החיים והיכולת שלהם
.להשתנות בשבריר שנייה. נושא שאינו מאפיין את שיחותנו. כחצי שעה לאחר מכן נודע לי
ששלמה נהרג
.שלמה, תודה לך על
המון. אזכור תמיד ואתגעגע
.מאיה
No comments:
Post a Comment